מחקרה של עידית דורון נוגע לממשק בין סמנטיקה, מורפולוגיה ותחביר, בייחוד בנושאים כמו מערכת הפועל השמית, פרדיקטים שמניים, יחד נושא-פרדיקט, כינויים מוסבים, ארגטיביות, אליפסה, דיבור משולב, הרגליות, הסמנטיקה של voice, יידוע, רפרור למינים. השפות עליהן עבדה הן עברית (בדגש על הקשרים ההיסטוריים בין עברית חדשה לעברית קלאסית), ערבית, ארמית, אנגלית וצרפתית.
תחומי המחקר העיקריים של יעל זיו נוגעים לשיח/פרגמטיקה עם עניין מיוחד בתיאוריית הרלוונטיות, הממשק בין תחביר לפרגמטיקה, מבנה המסר, סמני שיח ורפרור/אנפורה.
פרופסור בחוג לבלשנות ובחוג ללימודים גרמניים, רוסיים ומזרח אירופיים. הקתדרא ללימודים רוסיים על שם תמרה וסאבלי גרינברג.
תחומי מחקר:
הלשונות והספרויות הסלאוויות-מזרחיות בימי הביניים: רוסית עתיקה, רוּתֶנית (קודמתן של האוקראינית והביילורוסית של היום), ובמיוחד התרגומים מעברית ללשונות אלה בימי הביניים. תרגומי תנ״ך סלאוויים. ספרות חוץ-קאנונית סלאווית. הכרוניקות הרוסיות העתיקות.
לשון היידיש וספרותה על כל פניה, ובמיוחד התחביר, הסמנטיקה, הפרגמטיקה והפראזיאולוגיה של הלשון הכתובה של המאות הי״ט-כ׳, אך גם שלבי לשון מוקדמים יותר. ההתפתחות ההיסטורית של הלשון וניביה והתדלדלותה לאחרונה בפי דובריה החרדים בישראל ובארה״ב. השפעתן של הלשונות הקו-טריטוריאליות (פולנית, אוקראינית וביילורוסית) על הדקדוק ואוצר המלים של היידיש, וכעת גם השפעתן של העברית המודרנית ושל האנגלית על היידיש הנוכחית, הכתובה והמדוברת, והשפעתן של היידיש והסלאווית על תחביר העברית המודרנית.
יליד תל-אביב, 1930. הרצה בחוג לבלשנות בין השנים 1986-1996. נפטר ב 2014.
תחומי מחקר שלו כללו בלשנות משווה של השפות ההודו-אירופיות, בדגש על אינדו-ארית; אטימולוגיה הודו-אירופית, מומחה בעל-שם לוודית, בייחוד ריגוודה; הלשון הפואטית; הקבלות ומגע אפשרי בין שירה הודו-אירופית עתיקה ושירה שמית עתיקה.
ילידת ברלין, מרצה לבלשנות בחוג לאנגלית בין השנים 1971-1993. נשיאת האגודה הישראלית לבלשנות תיאורטית בין השנים 1991-1995.
תחומי מחקרה כוללים: סמנטיקה של ביטויי זמן: אספקט, אדוורביאלים של משך ותדירות, זמן דקדוקי. התיאוריה הדיווידסוניאנית של אירועים, בדגש על האופן שבו מתפרשים ביטויים אדוורביאלים, מושאים פנימיים וצורות לא נוטות.
בוגרת האקדמיה למדעים, המכון לבלשנות, לנינגרד, רוסיה. חוקרת ומרצה בחוג לבלשנות בין השנים 1993-2015.
תחומי המחקר שלה כוללים גרמניסטיקה, בלשנות דיאכרונית, פונולוגיה, מגע בין לשונות, חקר בלשני של מעשיות עממיות, פואטיקה, סטיליסטקה, תיאוריות תרגום, טיפולוגיה.
המחקר של אייבי סישל מתמקד בתיאוריה תחבירית עכשווית ובממשק תחביר-סמנטיקה. היא מתעניינת בתרומת התחביר למשמעות על כל היבטיה, וחוקרת מספר תופעות שונות אשר מדגימות סוגים שונים של קשרים בין התחביר והמשמעות: מבנה ארגומנטים ומבנה האירוע של נומינליזציות, האפיונים המבניים של מושג השייכות, ההשפעה של מבנה ותנועה על פירושם של ביטויים שליליים מסוגים שונים, פירושם של כינויים מוסבים וכינויי גוף רגילים, הנטייה של כינויים רומזים לשימוש דאיקטי, וכן הגורמים המאפשרים הוצאה סלקטיבית ממשפטי זיקה בשפות מסויימות. כמו כן, היא מתעניינת בסוציו-בלשנות של החייאת הדיבור העברי, וכתבה אודות תרומת הנשים לפרוייקט ההחייאה במפנה המאה העשרים (עם מירי בר זיו לוי) ועל היחס בין ההחייאה והקמת המדינה (יחד עם אורי מור).
ילידת קרקוב, 1932. מרצה באוניברסיטה העברית בין השנים 1970-1994. כלת פרס ישראל לשנת תשס"ה. תחומי המחקר שלה כוללים את הלשונות השמיות בדגש על הלשונות האתיו-שמיות, הארמית החדשה, מחקר סינכרוני ודיאכרוני.
ד"ר מורי רימון הוא מרצה מן-החוץ באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר במרכז ללשון, לוגיקה וקוגניציה (LLCC). מחוץ לאוניברסיטה, מורי הוא יועץ הייטק מוכר בתחומי מומחיותו. בעבר, מילא תפקידי מו"פ מגוונים ובהם משרות ניהול ומחקר בחברת יבמ. מורי הוא בעל תואר ד"ר במדעי המחשב, מוסמך במתמטיקה ובוגר במתמטיקה ופיסיקה. תחומי העניין המקצועיים שלו כוללים בלשנות חישובית, עיבוד טקסט (NLP), למידה חישובית וניהול מידע "Big Data".
יליד חיפה 1945, מרצה באוניברסיטה העברית בין השנים 1973-2013. חבר האקדמיה הישראלית למדעים. תחומי המחקר שלו כוללים דקדוק השפות הקלטיות בייחוד תחביר האירית והוולשית המודרנית והבינונית, מצרית, קופטית, מחקר טיפולוגי-משווה, בלשנות הטקסט ובייחוד דקדוק נרטיבי.
